הדרן הרבי על מסכת יומא- חלק א

"על חטא" של צדיק

כשהרבי ה"צמח-צדק" [=דור שלישי לנשיאי חב"ד] היה בן עשר, יצא פעם מביהכנ"ס ביום הכיפורים וכשחזר לא מצא את המחזור שלו, כי מישהו לקחו.
אמר לו אחד החסידים: בוא נגיד יחד "על חטא" מתוך המחזור שלי.
השיב לו הצמח צדק: לא הרי ה"על חטא" שלך כהרי ה"על חטא" שלי.
כשהגיעו הדברים לסבו, אדמו"ר הזקן (בעל התניא), אמר:
אכן, אין להשוות את שני ה"על חטא". ה"על חטא" שלו הוא בדוגמת וְחִטֵּאתָ את המקדש (יחזקאל מה, יח)...

(אוצר פתגמי חב"ד (הרא"א הכהן שי' פרידמן) עמ' 94,

מתורגם מספר השיחות תש"ה, לאדמו"ר הריי"צ, עמ' 22)

הדרן (קצר) לסיום מסכת יומא

ביאור דרשת רבי עקיבא הידועה
א. במשנה האחרונה של יומא (פה, ב) שנינו:
"דרש ר' אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל): "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו – עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו.
ומיד אח"כ, דרשתו הידועה של רבי עקיבא:
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו, כה) "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". ואומר (ירמיהו יז, יג) "מקוה ישראל ה'" - מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל".

וצריך להבין:
א) מה מחדש כאן רבי עקיבא? זהו דבר פשוט ומובן מאליו שהקב"ה הוא זה שמטהר את [חטאיהם של] ישראל, כמפורש בכמה וכמה פסוקים בחומש ונ"ך (כדלהלן)!
ב) מדוע מביא רבי עקיבא ראיות מפסוקים ביחזקאל וירמיהו, בזמן שיש פסוק מפורש בתורה (אחרי טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ובפרט שפסוק זה מוזכר בדרשת רבי אלעזר בן עזריה, הסמוכה לדרשת רבי עקיבא )?
ואדרבה! בפסוק זה נאמרו בפירוש שני הפרטים בדברי ר"ע: א) לפני מי אתם מיטהרין – "לפני ה' תטהרו" ב) ומי מטהר אתכם – "יכפר עליכם לטהר אתכם"!

ב. אלא העניין יובן בהקדם שאלה אחרת:
מדוע משתמש רבי עקיבא בלשון "מה מקוה מטהר את הטמאים"? הרי ידוע עד כמה נזהרה התורה לדבר בלשון נקיה (פסחים ג, ב), וכאן התיבות "את הטמאים" מיותרות לכאורה, כי יכל לכתוב "מה מקוה מטהר – אף הקב"ה כו'"!
ויש לומר, שהחידוש כאן הוא: שבמקווה ישנה הלכה, שהמקווה מוריד גם חלק מהטומאה, כלומר: אם מישהו נטמא טומאה קלה שמטמאה יום אחד (כמו נגיעה בשרץ) ואח"כ נטמא גם טומאה חמורה שמטמאה שבעת ימים (כמו טומאת מת) – הוא כבר יכול לטבול במקווה למחרת ולהסיר את הטומאה הקלה, אף שעדיין הוא טמא בטומאה החמורה (ראה משנה ברכות סוף פ"ג).

ג. וזוהי כוונת רבי עקיבא:
יהודי יכול לחשוב: מה אני מגיע להיטהר לפני הקב"ה, הרי עדיין לא עשיתי תשובה על כל העבירות שלי, ומה שווה שאני מתחרט ומתוודה על עבירות מסויימות (המעיקות עלי ביותר) כאשר עדיין רובצת עלי "טומאה חמורה"?
– על כך בא רבי עקיבא ואומר: "אשריכם ישראל" שאתם באים להיטהר לפני הקב"ה, כי הוא "אביכם שבשמים" והוא מקבל אתכם אפילו אם אתם מתקרבים אליו במקצת ובפרט מסויים, ולמה? כי "מקוה ישראל ה'" ו"מה מקוה מטהר את הטמאים" – כשם שהדין במקווה שאפילו מי שנשאר טמא אחרי המקווה עדיין הטבילה מסירה ממנו את הטומאה הקלה – "אף הקב"ה מטהר את ישראל" גם כשלא עשו תשובה בשלמות.
ואח"כ מסייע לו הקב"ה (כי "הבא ליטהר מסייעין אותו" – שבת קד, א) שתהיה "מצוה גוררת מצוה" – שיפטר מכל העבירות שלו, עד שיגיע לדרגא של בעל-תשובה, שצדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.

מבוסס על: נקודה מהדרן על מסכת יומא, משיחות ו' תשרי ויום שמח"ת ה'תשל"ז. נד' בלקו"ש חי"ז פ' אחרי שיחה א (עמ' 176 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 189 ואילך).